חנה

Hebrew

Etymology 1

Root
ח־נ־ה (kh-n-h)

Verb

חָנָה • (ḥaná) (pa'al construction, future יַחֲנֶה)

1. to park

Conjugation

Conjugation of חָנָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לַחֲנוֹת action noun: חֲנִיָּה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	חָנִיתִי		חָנִינוּ
	second	חָנִיתָ	חָנִית	חֲנִיתֶם1	חֲנִיתֶן1
	third	חָנָה	חָנְתָה	חָנוּ
present		חוֹנֶה	חוֹנָה	חוֹנִים	חוֹנוֹת
future	first	אֶחֱנֶה		נֶחֱנֶה
	second	תֶּחֱנֶה	תֶּחֱנִי	תֶּחֱנוּ	תֶּחֱנֶינָה2
	third	יֶחֱנֶה	תֶּחֱנֶה	יֶחֱנוּ	תֶּחֱנֶינָה2
imperative		חֲנֵה	חֲנִי	חֲנוּ	חֲנֶינָה2
notes		Pronounced חָנִיתֶם and חָנִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Etymology 2

Related to חַנּוּן (khanún, “merciful, gracious, compassionate”).

Proper noun

חַנָּה • (kḥaná) f [pattern: קַטְלָה]

1. a female given name, Hannah, Hana, or Chana
2. Hannah (biblical character)

Yiddish

Etymology

From Hebrew חַנָּה.

Proper noun

חנה • (khane) f, diminutive חנהלע (khanele)

1. a female given name: Hannah
2. Hannah (biblical character)