נקבר

Hebrew

Root
ק־ב־ר (q-b-r)

Verb

נִקְבַּר • (nikbár) third-singular masculine past (nif'al construction, future ייקבר / יִקָּבֵר, active counterpart קָבַר)

1. to be buried, interred
   • Tanach, Genesis 35:19, with translation of the Jewish Publication Society:

     וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם׃

     vatámot rakhél vatikavér b'dérekh 'efráta hí béit lákhem.
     wattā́moṯ rāḥēl wattiqqāḇēr bəḏéreḵ ʾep̄rā́ṯā hī bēṯ lā́ḥem.

     And Rachel died, and was buried in the way to Ephrath--the same is Beth-lehem.

Conjugation

Conjugation of נִקְבַּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להיקבר / לְהִקָּבֵר action noun: היקברות / הִקָּבְרוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נִקְבַּרְתִּי		נִקְבַּרְנוּ
	second	נִקְבַּרְתָּ	נִקְבַּרְתְּ	נִקְבַּרְתֶּם	נִקְבַּרְתֶּן
	third	נִקְבַּר	נִקְבְּרָה	נִקְבְּרוּ
present		נִקְבָּר	נִקְבֶּרֶת	נִקְבָּרִים	נִקְבָּרוֹת
future	first	אֶקָּבֵר		ניקבר / נִקָּבֵר
	second	תיקבר / תִּקָּבֵר	תיקברי / תִּקָּבְרִי	תיקברו / תִּקָּבְרוּ	תיקברנה / תִּקָּבֵרְנָה1
	third	ייקבר / יִקָּבֵר	תיקבר / תִּקָּבֵר	ייקברו / יִקָּבְרוּ	תיקברנה / תִּקָּבֵרְנָה1
imperative		היקבר / הִקָּבֵר	היקברי / הִקָּבְרִי	היקברו / הִקָּבְרוּ	היקברנה / הִקָּבֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.