קבר

See also: קבֿר

Aramaic

Verb

קבר • (qavar)

1. to bury, to inter

Hebrew

Etymology

Root
ק־ב־ר (q-b-r)

From the root ק־ב־ר (k-b-r). Compare Classical Syriac ܩܲܒ݂ܪܵܐ (qaḇrāʾ, “grave”), Arabic قَبْر (qabr, “grave”), قَبَرَ (qabara, “to bury”), and Ge'ez ቀበረ (ḳäbärä, “to bury”).

Pronunciation

• Audio:

  (file)

Noun

קֶבֶר • (kéver) m (plural indefinite קְבָרִים, singular construct קֶבֶר־, plural construct קברי־) [pattern: קֶטֶל]

1. A grave, a gravesite.
2. (קֶבֶר־, kéver-) Singular construct state form of קֶבֶר‎.

Usage notes

• In addition to the regularly inflected plural form given above, the irregular form קברות (k'varót) is also attested historically, though in Modern Hebrew it occurs only in the phrase בית קברות (béit-k'varót, “cemetery”).

Descendants

• → Yiddish: קבֿר (keyver)

Verb

קָבַר • (kavár) third-singular masculine past (pa'al construction, future יקבור / יִקְבֹּר, passive participle קָבוּר, passive counterpart נִקְבַּר)

1. (transitive) To bury, to inter.

Conjugation

Conjugation of קָבַר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לקבור / לִקְבֹּר action noun: קְבִירָה passive participle: קָבוּר
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	קָבַרְתִּי		קָבַרְנוּ
	second	קָבַרְתָּ	קָבַרְתְּ	קְבַרְתֶּם1	קְבַרְתֶּן1
	third	קָבַר	קָבְרָה	קָבְרוּ
present		קוֹבֵר	קוֹבֶרֶת	קוֹבְרִים	קוֹבְרוֹת
future	first	אקבור / אֶקְבֹּר		נקבור / נִקְבֹּר
	second	תקבור / תִּקְבֹּר	תִּקְבְּרִי	תִּקְבְּרוּ	תקבורנה / תִּקְבֹּרְנָה2
	third	יקבור / יִקְבֹּר	תקבור / תִּקְבֹּר	יִקְבְּרוּ	תקבורנה / תִּקְבֹּרְנָה2
imperative		קבור / קְבֹר	קִבְרִי	קִבְרוּ	קבורנה / קְבֹרְנָה2
notes		Pronounced קָבַרְתֶּם and קָבַרְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.