עקר

Hebrew

Root
ע־ק־ר‎ (ʿ-q-r)

Verb

עָקַר • ('akár) (pa'al construction)

1. to pluck up (especially by the roots)
2. to hamstring
3. (figuratively) to exterminate

Conjugation

Conjugation of עָקַר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לעקור / לַעֲקֹר‎ action noun: עֲקִירָה‎ passive participle: עָקוּר‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	עָקַרְתִּי‎		עָקַרְנוּ‎
	second	עָקַרְתָּ‎	עָקַרְתְּ‎	עֲקַרְתֶּם‎1	עֲקַרְתֶּן‎1
	third	עָקַר	עָקְרָה‎	עָקְרוּ‎
present		עוֹקֵר‎	עוֹקֶרֶת‎	עוֹקְרִים‎	עוֹקְרוֹת‎
future	first	אעקור / אֶעֱקֹר‎		נעקור / נַעֲקֹר‎
	second	תעקור / תַּעֲקֹר‎	תַּעַקְרִי‎	תַּעַקְרוּ‎	תעקורנה / תַּעֲקֹרְנָה‎2
	third	יעקור / יַעֲקֹר‎	תעקור / תַּעֲקֹר‎	יַעַקְרוּ‎	תעקורנה / תַּעֲקֹרְנָה‎2
imperative		עקור / עֲקֹר‎	עִקְרִי‎	עִקְרוּ‎	עקורנה / עֲקֹרְנָה‎2
notes		Pronounced עָקַרְתֶּם‎ and עָקַרְתֶּן‎ in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• H6131 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Noun

עִקָּר • ('ikár) m

1. defective spelling of עיקר‎

Verb

עִקֵּר • ('ikér) (pi'el construction)

1. defective spelling of עיקר‎