קלף

Hebrew

Root
ק־ל־ף (q-l-p)

Verb

קָלַף • (kaláf) (pa'al construction)

1. to peel, skin, pare

Conjugation

Conjugation of קָלַף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לקלוף / לִקְלֹף action noun: קְלִיפָה passive participle: קָלוּף
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	קָלַפְתִּי		קָלַפְנוּ
	second	קָלַפְתָּ	קָלַפְתְּ	קְלַפְתֶּם1	קְלַפְתֶּן1
	third	קָלַף	קָלְפָה	קָלְפוּ
present		קוֹלֵף	קוֹלֶפֶת	קוֹלְפִים	קוֹלְפוֹת
future	first	אקלוף / אֶקְלֹף		נקלוף / נִקְלֹף
	second	תקלוף / תִּקְלֹף	תִּקְלְפִי	תִּקְלְפוּ	תקלופנה / תִּקְלֹפְנָה2
	third	יקלוף / יִקְלֹף	תקלוף / תִּקְלֹף	יִקְלְפוּ	תקלופנה / תִּקְלֹפְנָה2
imperative		קלוף / קְלֹף	קִלְפִי	קִלְפוּ	קלופנה / קְלֹפְנָה2
notes		Pronounced קָלַפְתֶּם and קָלַפְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• קליפה / קְלִפָּה (k'lipá)

Verb

קִלֵּף • (kiléf) (pi'el construction)

1. defective spelling of קילף

Noun

קְלָף • (k'láf) m (plural indefinite קְלָפִים, singular construct קְלַף־)

1. parchment
2. (card games) playing card

Derived terms

• קלפים