אסר

Aramaic

Etymology

From Proto-West Semitic *ʔasar-.

Verb

אסר • (transliteration needed)

1. to bind, to tie
2. to join

Hebrew

Root
א־ס־ר (ʾ-s-r)

Etymology

Compare with Arabic أَسَرَ (ʔasara, “to capture, seize”)

Verb

אָסַר • (asár) third-singular masculine past (pa'al construction, present אוֹסֵר, future יֶאֱסֹר, passive participle אָסוּר, passive counterpart נֶאֱסַר)

1. to bind, tie, join
2. to imprison
3. (biblical) to vow
4. to forbid, prohibit

Conjugation

Conjugation of אָסַר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לאסור / לֶאֱסֹר action noun: — passive participle: אָסוּר
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אָסַרְתִּי		אָסַרְנוּ
	second	אָסַרְתָּ	אָסַרְתְּ	אֲסַרְתֶּם1	אֲסַרְתֶּן1
	third	אָסַר	אָסְרָה	אָסְרוּ
present		אוֹסֵר	אוֹסֶרֶת	אוֹסְרִים	אוֹסְרוֹת
future	first	אאסור / אֶאֱסֹר		נאסור / נֶאֱסֹר
	second	תאסור / תֶּאֱסֹר	תֶּאֶסְרִי	תֶּאֶסְרוּ	תאסורנה / תֶּאֱסֹרְנָה2
	third	יאסור / יֶאֱסֹר	תאסור / תֶּאֱסֹר	יֶאֶסְרוּ	תאסורנה / תֶּאֱסֹרְנָה2
imperative		אסור / אֱסֹר	אִסְרִי	אִסְרוּ	אסורנה / אֱסֹרְנָה2
notes		Pronounced אָסַרְתֶּם and אָסַרְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.