ביקע

Hebrew

Etymology

Root
ב־ק־ע (b-q-ʿ)

From the root ב־ק־ע (b-q-ʿ, “break”), in the ‘’piʿel’’ conjugation.

Verb

ביקע / בִּקֵּעַ • (biqéa) (pi'el construction, passive counterpart בוקע / בֻּקַּע)

1. (transitive) to split, to cleave, to cut
   • Tanach, Job 28:10, with translation of the Jewish Publication Society:

     בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל־יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ׃

     Ba=tsurót y'orím biqqéaʿ, v-khol y'qár ra'atá ʿeino.

     He cutteth out channels among the rocks; And his eye seeth every precious thing.

   • Tanach, 2 Kings 15:16, with translation of the Jewish Publication Society:

     אָז יַכֶּה־מְנַחֵם אֶת־תִּפְסַח וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּהּ וְאֶת־גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה כִּי לֹא פָתַח וַיַּךְ אֵת כָּל־הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ׃

     Az yaké M'naḥém et Tifsáḥ v-et kol ashér bah v-et g'vuléha mi-Tirtsá ki lo patáḥ va-yakh et kol ha-herotéha biqqéaʿ.

     Then Menahem smote Tiphsah, and all that were therein, and the borders thereof, from Tirzah; because they opened not to him, therefore he smote it; and all the women therein that were with child he ripped up.

Conjugation

Conjugation of ביקע / בִּקֵּעַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְבַקֵּעַ action noun: ביקוע / בִּקּוּעַ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ביקעתי / בִּקַּעְתִּי		ביקענו / בִּקַּעְנוּ
	second	ביקעת / בִּקַּעְתָּ	ביקעת / בִּקַּעְתְּ	ביקעתם / בִּקַּעְתֶּם	ביקעתן / בִּקַּעְתֶּן
	third	ביקע / בִּקֵּעַ	ביקעה / בִּקְּעָה	ביקעו / בִּקְּעוּ
present		מְבַקֵּעַ	מְבַקַּעַת	מְבַקְּעִים	מְבַקְּעוֹת
future	first	אֲבַקֵּעַ		נְבַקֵּעַ
	second	תְּבַקֵּעַ	תְּבַקְּעִי	תְּבַקְּעוּ	תְּבַקַּעְנָה1
	third	יְבַקֵּעַ	תְּבַקֵּעַ	יְבַקְּעוּ	תְּבַקַּעְנָה1
imperative		בַּקֵּעַ	בַּקְּעִי	בַּקְּעוּ	בַּקַּעְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.