האביר
Hebrew edit
| Root |
|---|
| א־ב־ר (ʾ-b-r) |
Verb edit
הֶאֱבִיר • (he'evír) third-singular masculine past (hif'il construction)
- (biblical, rare) to soar, fly
- Tanach, Daniel 39:26, with translation of the Jewish Publication Society:
Conjugation edit
Conjugation of הֶאֱבִיר (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | הֶאֱבַרְתִּי | הֶאֱבַרְנוּ | ||
| second | הֶאֱבַרְתָּ | הֶאֱבַרְתְּ | הֶאֱבַרְתֶּם | הֶאֱבַרְתֶּן | |
| third | הֶאֱבִיר | הֶאֱבִירָה | הֶאֱבִירוּ | ||
| present | מַאֲבִיר | מַאֲבִירָה | מַאֲבִירִים | מַאֲבִירוֹת | |
| future | first | אַאֲבִיר | נַאֲבִיר | ||
| second | תַּאֲבִיר | תַּאֲבִירִי | תַּאֲבִירוּ | תַּאֲבֵרְנָה1 | |
| third | יַאֲבִיר | תַּאֲבִיר | יַאֲבִירוּ | תַּאֲבֵרְנָה1 | |
| imperative | הַאֲבֵר | הַאֲבִירִי | הַאֲבִירוּ | הַאֲבֵרְנָה1 | |
| notes |
| ||||