כרת

Hebrew

Root
כ־ר־ת (k-r-t)

Verb

כָּרַת • (karát) (pa'al construction, passive participle כָּרוּת, passive counterpart נִכְרַת)

1. to cut down, to cut off

Conjugation

Conjugation of כָּרַת (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לכרות / לִכְרֹת action noun: כְּרִיתָה passive participle: כָּרוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כרתתי / כָּרַתִּי		כָּרַתְנוּ
	second	כרתת / כָּרַתָּ	כרתת / כָּרַתְּ	כרתתם / כְּרַתֶּם1	כרתתן / כְּרַתֶּן1
	third	כָּרַת	כָּרְתָה	כָּרְתוּ
present		כּוֹרֵת	כּוֹרֶתֶת	כּוֹרְתִים	כּוֹרְתוֹת
future	first	אכרות / אֶכְרֹת		נכרות / נִכְרֹת
	second	תכרות / תִּכְרֹת	תִּכְרְתִי	תִּכְרְתוּ	תכרותנה / תִּכְרֹתְנָה2
	third	יכרות / יִכְרֹת	תכרות / תִּכְרֹת	יִכְרְתוּ	תכרותנה / תִּכְרֹתְנָה2
imperative		כרות / כְּרֹת	כִּרְתִי	כִּרְתוּ	כרותנה / כְּרֹתְנָה2
notes		Pronounced כרתתם / כָּרַתֶּם and כרתתן / כָּרַתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• כָּרַת בְּרִית (karát b'rít)

References

• H3772 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Noun

כָּרֵת • (karét) m

1. (Jewish law) kareth, a severe divine punishment