הוכיח

Hebrew

Root
י־כ־ח (y-k-kh)

Verb

הוֹכִיחַ • (hokhíakh) (hif'il construction, passive counterpart הוּכַח)

1. To reprove, rebuke
2. To prove, to demonstrate, to show.

Conjugation

Conjugation of הוֹכִיחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהוֹכִיחַ action noun: הוֹכָחָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוֹכַחְתִּי		הוֹכַחְנוּ
	second	הוֹכַחְתָּ	הוֹכַחְתְּ	הוֹכַחְתֶּם	הוֹכַחְתֶּן
	third	הוֹכִיחַ	הוֹכִיחָה	הוֹכִיחוּ
present		מוֹכִיחַ	מוֹכִיחָה	מוֹכִיחִים	מוֹכִיחוֹת
future	first	אוֹכִיחַ		נוֹכִיחַ
	second	תּוֹכִיחַ	תּוֹכִיחִי	תּוֹכִיחוּ	תּוֹכַחְנָה1
	third	יוֹכִיחַ	תּוֹכִיחַ	יוֹכִיחוּ	תּוֹכַחְנָה1
imperative		הוֹכֵחַ	הוֹכִיחִי	הוֹכִיחוּ	הוֹכַחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• הוֹכִיחַ בִּשְׁלִילָה (hokhíakh bish'lilá)