שן

Hebrew

Etymology

Root
שׁ־נ־ן (š-n-n)

From Proto-Semitic *šinn-. Cognate with Arabic سِنّ (sinn), Akkadian 𒅗 (šinnum), Aramaic שנא (šinā’), and Ge'ez ስን (sən).

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /ˈʃen/

Noun

שֵׁן • (shén) f (plural indefinite שיניים / שִׁנַּיִם, singular construct שֵׁן־, plural construct שיני / שִׁנֵּי־) [pattern: קֵטֶל]

1. tooth
2. clove (piece of garlic)

Declension

Declension of שֵׁן

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	שֵׁן	first	שיני / שִׁנִּי		שיננו / שִׁנֵּנוּ
	definite	הַשֵּׁן	second	שינך / שִׁנְּךָ	שינך / שִׁנֵּךְ	שינכם / שִׁנְּכֶם	שינכן / שִׁנְּכֶן
	construct	שֵׁן־	third	שינו / שִׁנּוֹ	שינה / שִׁנָּהּ	שינם / שִׁנָּם	שינן / שִׁנָּן
dual	indefinite	שיניים / שִׁנַּיִם	first	שיניי / שִׁנַּי		שינינו / שִׁנֵּינוּ
	definite	השיניים / הַשִּׁנַּיִם	second	שיניך / שִׁנֶּיךָ	שינייך / שִׁנַּיִךְ	שיניכם / שִׁנֵּיכֶם	שיניכן / שִׁנֵּיכֶן
	construct	שיני־ / שִׁנֵּי־	third	שיניו / שִׁנָּיו	שיניה / שִׁנֶּיהָ	שיניהם / שִׁנֵּיהֶם	שיניהן / שִׁנֵּיהֶן

Derived terms

• אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה / אָבוֹת אָכְלוּ בֹּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה ('avót 'akh'lú bóser v'shinéi baním tikhéna)
• גלגל שיניים / גַּלְגַּל שִׁנַּיִם f (galgál shináyim, “gear wheel”)
• מברשת שיניים / מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם (mivréshet shináyim, “toothbrush”)
• משחת שיניים / מִשְׁחַת שִׁנַּיִם (mishchát shináyim, “toothpaste”)
• קיסם שיניים / קֵיסַם שִׁנַּיִם (keisám shináyim)
• שֶׁנַּבּוּב (shenabúv, “aardvark”)
• שֶׁנְהָב (shenhav, “ivory”)
• שֵׁן בִּינָה f (shen biná, “wisdom tooth”)
• שֵׁן חָלָב f (shen khaláv, “milk tooth”)

References

• H8127 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• “שן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language

Further reading

• שן on the Hebrew Wikipedia.Wikipedia ^he