דחה

Hebrew

Etymology

Root
ד־ח־ה (d-kh-h)

Compare with Arabic دَحَا (daḥā) and Classical Syriac ܕܚܐ (dəḥā, “to push away”).

Verb

דָּחָה • (dakhá) (pa'al construction, passive counterpart נִדְחָה)

1. to push away, push aside
   • Tanach, Psalms 118:13, with translation of the Jewish Publication Society:

     דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיהוָה עֲזָרָנִי׃

     dakhó d'khitáni linpól vaYHVH 'azaráni.
     daḥō ḏəḥīṯánī linpōl waYHWH ʿăzārā́nī.

     Thou didst thrust sore at me that I might fall; but the LORD helped me.

2. to decline, refuse, reject
3. to postpone, put off, defer
4. to disgust, repulse, repel
5. (physics) to displace
6. (medicine) to reject

Conjugation

Conjugation of דָּחָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לִדְחוֹת action noun: דְּחִיָּה passive participle: דָּחוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	דָּחִיתִי		דָּחִינוּ
	second	דָּחִיתָ	דָּחִית	דְּחִיתֶם1	דְּחִיתֶן1
	third	דָּחָה	דָּחֲתָה	דָּחוּ
present		דּוֹחֶה	דּוֹחָה	דּוֹחִים	דּוֹחוֹת
future	first	אֶדְחֶה		נִדְחֶה
	second	תִּדְחֶה	תִּדְחִי	תִּדְחוּ	תִּדְחֶינָה2
	third	יִדְחֶה	תִּדְחֶה	יִדְחוּ	תִּדְחֶינָה2
imperative		דְּחֵה	דְּחִי	דְּחוּ	דְּחֶינָה2
notes		Pronounced דָּחִיתֶם and דָּחִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.