הצית

Hebrew

Root
י־צ־ת (y-ṣ-t)

Verb

הִצִּית • (hitsít) third-singular masculine past (hif'il construction, passive counterpart הוצת / הֻצַּת)

1. to light, kindle, start (a fire)
   • Tanach, Jeremiah 11:16, with translation of the Jewish Publication Society:

     זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו׃

     záyit ra'anán y'fé f'ri-tó'ar kará YHVH sh'mékh l'kól hamulá g'dolá hitsít 'ésh 'aléha v'ra'ú daliyotáv.
     záyiṯ raʿănān yəp̄ē p̄ərī-ṯṓʾar qārā YHWH šəmēḵ ləqōl hămullā ḡəḏōlā hiṣṣīṯ ʾēš ʿāléhā wərāʿū dāliyyōṯāw.

     The Lord called thy name a leafy olive-tree, fair with goodly fruit; with the noise of a great tumult He hath kindled fire upon it, and the branches of it are broken.

Conjugation

Conjugation of הִצִּית (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַצִּית action noun: הַצָּתָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הצתתי / הִצַּתִּי		הִצַּתְנוּ
	second	הצתת / הִצַּתָּ	הצתת / הִצַּתְּ	הצתתם / הִצַּתֶּם	הצתתן / הִצַּתֶּן
	third	הִצִּית	הִצִּיתָה	הִצִּיתוּ
present		מַצִּית	מַצִּיתָה	מַצִּיתִים	מַצִּיתוֹת
future	first	אַצִּית		נַצִּית
	second	תַּצִּית	תַּצִּיתִי	תַּצִּיתוּ	תַּצֵּתְנָה1
	third	יַצִּית	תַּצִּית	יַצִּיתוּ	תַּצֵּתְנָה1
imperative		הַצֵּת	הַצִּיתִי	הַצִּיתוּ	הַצֵּתְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “הצית” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language