מיאן

Hebrew

Root
מ־א־ן (m-ʾ-n)

Verb

מיאן / מֵאֵן • (me'én) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. to refuse
   • Tanach, Genesis 37:35, with translation of the Jewish Publication Society:

     וַיָּקֻמוּ כָל־בָּנָיו וְכָל־בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי־אֵרֵד אֶל־בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו׃

     And all his sons and all his daughters rose up to comfort him; but he refused to be comforted; and he said: ‘Nay, but I will go down to the grave to my son mourning.’ And his father wept for him.

Conjugation

Conjugation of מיאן / מֵאֵן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְמָאֵן action noun: מיאון / מֵאוּן
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מיאנתי / מֵאַנְתִּי		מיאנו / מֵאַנּוּ
	second	מיאנת / מֵאַנְתָּ	מיאנת / מֵאַנְתְּ	מיאנתם / מֵאַנְתֶּם	מיאנתן / מֵאַנְתֶּן
	third	מיאן / מֵאֵן	מיאנה / מֵאֲנָה	מיאנו / מֵאֲנוּ
present		מְמָאֵן	מְמָאֶנֶת	מְמָאֲנִים	מְמָאֲנוֹת
future	first	אֲמָאֵן		נְמָאֵן
	second	תְּמָאֵן	תְּמָאֲנִי	תְּמָאֲנוּ	תְּמָאֵנָּה1
	third	יְמָאֵן	תְּמָאֵן	יְמָאֲנוּ	תְּמָאֵנָּה1
imperative		מָאֵן	מָאֲנִי	מָאֲנוּ	מָאֵנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• H3985 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• “מיאן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language